<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון למודים שער שלישי</h1>
<h2>דף ז.</h2>
אין סדר למשנה בתרי מסכתי, לענין סתם ואחר כך מחלוקת דאין הלכה כסתם ומחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם, ובתרי מסכתי לא אמרינן הכי, אבל צריך ליתן טעם, למה נסמכו המסכתות, מהא דאמרינן במס' שבועות (ב' ע"ב) מכדי תנא ממכות קא סליק מאי טעמא תנא שבועות.
כל מהא ברייתא כגון [אלא] מהא או תפשוט מהא. כל היכא דאמר סתם תלמודא כך הלכה. כל תיקו דאיסורא לחומרא ודממונא לקולא. כל היכא דאיכא [תרי לישנא בחד] מילתא בדאורייתא עבדינן לחומרא בדרבנן עבדינן לקולא. כל לאפוקי לית הילכתא כי האי. כל תיובתא אין עושין כאותה תיובתא.
<h2>דף כג.</h2>
מצינו דמסדר דברי האחרונים לפני הראשונים פרק אין מעמידין (ע"ז כ"ג ע"א) דמסדר דברי רבא ורבינא לפני דברי רבי פדת, שהיה בנו של רבי אלעזר בן פדת שהיה בימי התנאים כדאיתא פ"ק דנדה (ח' ע"א) א"ר פדת מאן תנא קטפא פירא ר' (אלעזר) [אליעזר] היא, א"ל רבי זירא לרבי פדת חזי דמינך ומאבוך קא שרי קטפא לעלמא, והטעם משום דכל אחד מוסיף על חבירו, או משום דהך דרבי פדת עיקר ואמת סדרה באחרונה, ומתניתין דאין מעמידין אתיא כר' אליעזר ולית הילכתא כוותיה ועוד דהלכה כרבנן.
<h2>דף מ.</h2>
פרק אין מעמידין פסקו הלכה סתם ואחר כך אומר בתלמוד מיתיבי.
